ברוכים הבאים לבניין הבאוהאוס המשופץ פינת רחוב נ 'השישי ושדרת רבין בלב האיסט וילג' של העיר ניו יורק.
רחובות הרובע
שאמורים להיראות כמו חנוכיה במפה, מעוצבים כחצי עיגול ומשלבים חנויות קטנות עם דירות צפופות. יש חנויות וישנן מסעדות סודניות ואריתריות שמוכרות אוכל בסיסי מארצות מולדתן. חלק מהחנויות הן בבעלות מקומיים ישראלים ותיקים, אך בערבים הם מאוכלסים בעיקר על ידי מקומיים אפריקאים. כדי להחמיר את המצב, בעלי בתים רבים באזור זה מסרבים לתת לדיירים אפריקאים.
אני מאמין בכוחו של תכנון טוב, אבל אני קצת יותר סקפטי לגבי נווה שאן. עם זאת, זה תמיד היה חלק חשוב מההיסטוריה של העיר ומקור השראה עבור רבים מאיתנו.
נווה שאנן היה מקום קל למהגרים בלתי חוקיים משום שהוא היה ליד תחנת אוטובוס מוזנחת
עם בתים נטושים ומעטים שוטרים שמסיירים ברחובות. בראשית שנות ה -50 רשויות השיכון הישראליות אפשרו כמעט לכל המתיישבים, חיילים ואזרחים, להישאר בבתיהם גם לאחר שפרצו אליהם. החיילים הצליחו להשכיר את בתיהם תמורת סכומים לא מבוטלים, לעתים קרובות תמורת כמה מאות שקלים (כ -1,000 דולר).